Daf 58a
רַב אָמַר לוֹג שֶׁמֶן שֶׁל מְצוֹרָע אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּתָנֵי לֵוִי כָּל קָרְבָּנָם לְרַבּוֹת לוֹג שֶׁמֶן שֶׁל מְצוֹרָע
Rachi (non traduit)
לוג שמן של מצורע. אין ממנו לאישים אבל קרבן איקרי כדאמרינן באלו מנחות לכל קרבנם לרבות לוג שמן של מצורע ובגופיה נמי כתיב (ויקרא י''ד:
י''ב) והקריב אותו לאשם ואת לוג השמן ואי קשיא הרי קרב ממנו [דאשם מצורע בא עמו] לאישים כשתי הלחם משום כבשים הא לא קשיא דאשם לא שייך בהדי לוג לגמרי דאדם מביא אשמו עכשיו ולוגו עד עשרה ימים כדאמרן בהקומץ זוטא (לעיל מנחות דף טו:):
Tossefoth (non traduit)
לוג שמן של מצורע איכא בינייהו. דאיקרי קרבן כדאמר באלו מנחות לכל קרבנם לרבות לוג שמן של מצורע ובגופיה נמי כתיב והקריב אותו לאשם ואת לוג השמן ואין ממנו לאישים והקשה בקונטרס הא קרב ממנו לאישים שהרי אשם מצורע בא עמו וכה''ג אמרינן לעיל ממנו לאישים בשתי הלחם משום כבשים ואין לתרץ דשאני שתי הלחם שמניפים אותן עם הכבשים דלוג שמן של מצורע נמי מניפין אותו עם האשם מחיים כדדרשינן לקמן בפירקין מדכתיב והניף אותם ותירץ בקונטרס דהא לא קשיא דאשם לא שייך לגבי לוג לגמרי דאדם מביא אשמו עכשיו ולוגו עד עשרה ימים כדאמר בסוף הקומץ זוטא (לעיל מנחות דף טו:) ואע''ג דשתי הלחם נמי פעמים שאין כבשים עמהן למאן דאמר דכבשים אין מעכבין את הלחם היכא דאית ליה מיהא לא מייתי זה בלא זה ועוד דהיכא דהוקבעו אין יכול לשנות אבל לוג שמן לא הוקבעו אלא לר''מ דאמר התם הוקבעו בשחיטה וא''ת והא בפרק התערובות (זבחים דף עו:) קרי ליה ממנו לאישים וי''ל דהתם בעי למימר כל ששמו קרבן אלא דנקט לשון השגור בהש''ס יותר ואין לתרץ דהכא בבא בפני עצמו והתם בבא עם הזבח דאמר זה אשמו וזה לוגו דא''כ לימא לוג הבא בפני עצמו איכא בינייהו ועוד דבפרק ב''ש (זבחים דף מד.) לא קרי זבח מתיר נסכים הבאין עמו כיון דאתא עד י' ימים:
בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי אַבָּיֵי סָבַר יֵשׁ קוֹמֶץ פָּחוֹת מִשְּׁנֵי זֵיתִים
Rachi (non traduit)
אביי סבר יש קומץ פחות משני זיתים. ולא תקטירו לקומץ שלם משמע וכיון דיש קומץ פחות משני זיתים אשמעינן כל יתירא:
Tossefoth (non traduit)
אביי סבר יש קומץ פחות משני זיתים. פירוש דאם לא כן מנא ליה לרבות אפילו חצי זית דהוה ליה למימר אין לי אלא כל הקומץ חצי קומץ מנין דהא איכא כזית אבל פחות מכשיעור מנא הוה ליה לרבויי וא''ת ואכתי מנא ליה לאביי לרבות חצי זית דילמא כי אתא קרא לרבויי כזית ואע''פ שאין בו כדי קומץ וי''ל דסברא הוא דריבוי דכל אתא לרבות חצי שיעור על כרחין יש הקטרה פחות מכזית כיון דסבירא ליה דיש קומץ פחות מב' זיתים לא מצי לרבויי כזית ומהכא מפקי טעמייהו ר' יהושע בן לוי ורבי יוחנן דפליגי בהקטיר קומצה לעיל בהקומץ רבה (מנחות דף כו:) ואף על גב דאמרינן בפרק השוחט והמעלה (זבחים דף קט:) ומייתי לה לעיל בפ''ק (מנחות דף יב:) הקומץ והקטורת שהקריב מאחת מהן כזית בחוץ חייב אבל פחות מכזית לא שאני שאור דרבי קרא ומיהו בההיא דהקטיר קומצה פעמים ליכא קרא וחשבינן לה הקטרה ושמא שאני התם דהקטיר הכל ולפי טעם זה מאן דאמר התם יש הקטרה אפשר דמודה הכא דאין הקטרה ותדע דהא להקטיר כחצי זית תנן בפ''ק (לעיל מנחות יב:) דלא הוי פיגול ומיהו יש לחלק משום דגבי פיגול איתקש אכילת מזבח לאכילת אדם כדדרשינן אם האכל יאכל ועוד י''ל דגבי הקטרת חוץ בעינן כזית טפי לכולי עלמא:
רָבָא אָמַר הָכִי קָאָמַר שְׂאֹר בַּל תַּקְטִירוּ אֵין לִי אֶלָּא קוֹמֶץ חֲצִי קוֹמֶץ מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר כָל עֵירוּבוֹ מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר כִּי כָל
מַאי קָאָמַר אָמַר אַבָּיֵי הָכִי קָאָמַר שְׂאֹר בַּל תַּקְטִירוּ אֵין לִי אֶלָּא כְּזַיִת חֲצִי זַיִת מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר כָּל עֵירוּבוֹ מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר כִּי כָל
Rachi (non traduit)
עירובו. שעירבו עם מצה דלא מינכר:
חצי זית מנין. וכגון דאיתיה בעיניה:
מאי קאמר. מאי שיעוריה דקאמר כולו ומקצתו:
Tossefoth (non traduit)
חצי מנין ת''ל כל עירובו מנין ת''ל כי כל. מכאן קשה על פי' הקונטרס דפרק אלו עוברין (פסחים דף מג:) דאמר ר''י כל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור חוץ מאיסורי נזיר שהרי אמרה תורה משרת זעירי אמר אף שאור בבל תקטירו כמאן כר' אליעזר דדריש כל כו' ולאפוקי מדאביי דאמר יש הקטרה בפחות מכזית ופי' שם בקונטרס דזעירי הוה דריש אין לי אלא כולו מקצתו מנין כגון חצי זית מצה וחצי זית חמץ ת''ל כל וקשה דהא כל לא כאביי ולא כרבא ועוד מאי קאמר התם כמאן כר' אליעזר הא אפילו כרבנן נמי אתיא דנהי דכל לא דרשי כי כל דרשי לרבות מקצתו דהיינו היתר מצטרף לאיסור לפי' הקונטרס ונראה לפרש דזעירי דסבר היתר מצטרף לאיסור דריש כרבא דמקצתו היינו חצי קומץ שהוא זית שלם ומרבי ליה מכל ועירובו היינו חצי זית היתר וחצי זית איסור דמצטרפין ומרבי ליה מכי כל אבל כאביי לא מצי סבר דכיון דמפרש מקצתו חצי זית לא שייך ביה צירוף דאפילו במשהו מיחייב והאי דמרבי עירובין היינו כשנתערב לגמרי עם ההיתר דלא אמרינן שיתבטל איסור אגב היתר אבל לרבא לא צריך קרא להכי דכיון דאיכא כזית פשיטא דלא בטיל והא דקאמר כמאן כרבי אליעזר דדריש כל היינו משום דלרבנן אע''ג דכי כל דרשי מיהו לא הוה מוקמינן כי כל לרבות עירובו אלא לרבות מקצתו:
תָּנוּ רַבָּנַן שְׂאֹר בַּל תַּקְטִירוּ אֵין לִי אֶלָּא כּוּלּוֹ מִקְצָתוֹ מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר כָל עֵירוּבוֹ מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר כִּי כָל
מַאי בֵּינַיְיהוּ אָמַר רַב חִסְדָּא בְּשַׂר חַטַּאת הָעוֹף אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ
כְּתַנָּאֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר כֹּל שֶׁמִּמֶּנּוּ לָאִישִּׁים רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר כֹּל שֶׁשְּׁמוֹ 'קָרְבָּן'
כֹּל שֶׁמִּמֶּנּוּ לָאִישִּׁים אָמַר רַחֲמָנָא וְהַאי אֵין מִמֶּנּוּ לָאִישִּׁים אוֹ דִלְמָא כֹּל שֶׁשְּׁמוֹ 'קָרְבָּן' וְהַאי נָמֵי שְׁמוֹ 'קָרְבָּן' אֲמַר לֵיהּ כֹּל שֶׁשְּׁמוֹ 'קָרְבָּן' וְהַאי נָמֵי שְׁמוֹ 'קָרְבָּן'
Rachi (non traduit)
עוף שמו קרבן דכתיב (ויקרא א':י''ד) ואם מן העוף עולה קרבנו:
כל ששמו קרבן. אמר רחמנא דלא יקטירו משיריו דהכי כתיב בתר דההוא קרא קרבן ראשית ומקרא נדרש לפניו:
בָּעֵי רָמֵי בַּר חָמָא מֵרַב חִסְדָּא הַמַּעֲלֶה מִבְּשַׂר חַטַּאת הָעוֹף עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ מַהוּ
אִי הָכִי בִּכּוּרִים נָמֵי דִּתְנַן הַגּוֹזָלוֹת שֶׁעַל גַּבֵּי הַסַּלִּין הָיוּ עוֹלוֹת וְהַסַּלִּים שֶׁבְּיָדָם נִיתָּנִין לַכֹּהֲנִים הָנְהוּ לְעַטֵּר בִּכּוּרִים הוּא דְּאָתוּ
Rachi (non traduit)
לעטר בכורים אתו. הנך עופות ולאו חובה נינהו והדתנן במסכת בכורים (פ''ב מ''ד) ומייתינן בלולב וערבה (סוכה דף מז:) הבכורים טעונין קרבן ושיר וברכה ולינה אמרינן בתלמוד ירושלמי דהאי קרבן שלמים הוא כתיב הכא ושמחת בכל הטוב וכתיב התם וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת ולאו קריבים עמהן חשיב להו שלא היו זקוקין זה [לזה] לבא יחד למקדש אלא חובה עליו להביא שלמים (קודם) לשם:
והסלים שבידן. של בכורים שביד הבעלים ניתנין לכהנים:
בכורים נמי. שהיו מביאין עמהם עופות:
שְׂאוֹר דְּהוּתַּר מִכְּלָלוֹ בַּמִּקְדָּשׁ מַאי נִיהוּ לָאו שְׁתֵּי הַלֶּחֶם דְּקָרְבָה נְדָבָה אָמַר רַב עַמְרָם לָא לִיקְרַב עִמָּהֶם
Rachi (non traduit)
לקרב עמהן. אשני כבשי עצרת קאמר דקריבים עם שתי הלחם והיינו הותרו מכלל במקדש לקרב עמהן:
לאו שתי הלחם דקרבה נדבה. במזבח דאי מהנך דחובה לא מצי למימר דהא לא הותר במקדש דלא קרב למזבח:
דְּבַשׁ הוּתַּר בִּשְׁיָרֵי מְנָחוֹת שְׂאוֹר לֹא הוּתַּר בִּשְׁיָרֵי מְנָחוֹת הָא מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בַּשְּׂאוֹר מַה שֶּׁאֵין בַּדְּבַשׁ וְיֵשׁ בַּדְּבַשׁ מַה שֶּׁאֵין בִּשְׂאוֹר הוּצְרַךְ לוֹמַר כָּל שְׂאֹר וְהוּצְרַךְ לוֹמַר כָּל דְּבַשׁ
Rachi (non traduit)
שאור לא הותר בשירי המנחה. כדאמרי' לעיל אפילו חלקם לא תאפה חמץ:
דבש הותר בשירי מנחות. אם רוצה ללוש ולטגן שירי מנחה בדבש מותר דכל מתנות כהונה נאכלות בגדולה כדאמרינן בפ' הזרוע והלחיים (חולין דף קלב:) לך נתתים למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין:
שְׂאוֹר הוּתַּר מִכְּלָלוֹ בַּמִּקְדָּשׁ דְּבַשׁ לֹא הוּתַּר מִכְּלָלוֹ בַּמִּקְדָּשׁ
Rachi (non traduit)
שאור הותר מכללו. כדמפרש לקמן:
וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם לֹא יִקְרְבוּ נְדָבָה וְהָתַנְיָא אִם נֶאֱמַר כָּל שְׂאֹר לָמָּה נֶאֱמַר כָּל דְּבַשׁ וְאִם נֶאֱמַר כָּל דְּבַשׁ לָמָּה נֶאֱמַר כָּל שְׂאֹר מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בַּשְּׂאוֹר מַה שֶּׁאֵין בַּדְּבַשׁ וְיֵשׁ בַּדְּבַשׁ מַה שֶּׁאֵין בִּשְׂאוֹר
Rachi (non traduit)
למה נאמר כל שאור. נגמר מדבש אי נמי לא לכתוב כל גבי דבש ונילף משאור:
אם נאמר כל דבש. לרבות חצי קומץ כדמפרש לקמן:
יָכוֹל לֹא יְהֵא יָחִיד מֵבִיא שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא חוֹבָתוֹ כַּיּוֹצֵא בָּהּ אֲבָל יְהֵא צִיבּוּר מֵבִיא שֶׁמֵּבִיא חוֹבָתוֹ כַּיּוֹצֵא בָּהּ תַּלְמוּד לוֹמַר אֹתָם וּמָה יֵשׁ לְךָ לְהָבִיא שְׁתֵּי הַלֶּחֶם מִן הַשְּׂאוֹר וּבִכּוּרִים מִן הַדְּבַשׁ
Rachi (non traduit)
מה יש לך להביא. ל''ג לה בתורת כהנים ומאן דגריס ליה הכי קאמר מה יש לך להביא מהן חובה דהא ראשית חובה משמע דלא אשכחן קרבן ראשית:
אבל יהא צבור מביא. ב' הלחם נדבה שהרי מביאין [שתי] הלחם חובה והיכי דמי נדבת צבור כגון ממעות של שופרותיהם:
Tossefoth (non traduit)
אבל יהא ציבור מביא כו'. והא דתניא בת''כ אם זבח שלמים הוא מקריב הוא מביא נדבה ואין הציבור עושים נדבה היינו שלמים:
תַּלְמוּד לוֹמַר קָרְבַּן רֵאשִׁית תַּקְרִיבוּ צִיבּוּר אָמַרְתִּי לְךָ וְלֹא יָחִיד
Rachi (non traduit)
תקריבו. משמע ציבור:
מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא יָכוֹל יְהֵא יָחִיד מִתְנַדֵּב וּמֵבִיא כַּיּוֹצֵא בָּהּ נְדָבָה וְקוֹרֵא אֲנִי בָּהּ מוֹצֵא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר וְעָשִׂיתָ
Rachi (non traduit)
יכול יהא יחיד מתנדב ומביא כיוצא בה. שתי לחם דעליה קאי דכתיב (שם) קרבן ראשית וגו':
Tossefoth (non traduit)
מיבעי ליה לכדתניא. ומהך ברייתא לא קשיא לרבי אלעזר דתרתי ש''מ כדאמר בפרק התערובות (שם):
וְרַבִּי יוֹחָנָן הַאי אֹתָם מַאי עָבֵיד לֵיהּ
Tossefoth (non traduit)
ורבי יוחנן (אמר) האי אותם מאי עביד ליה. הוה מצי למימר דמיבעי ליה כי הא דדרשי רבנן בפ' התערובות (זבחים דף עז.) אותם אי אתה מעלה לריח ניחוח אבל אתה מעלה לשם עצים [כו']:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source